Rabbi Baruch Bodenheim: Pesach Sugya – Nissan 13 – Removal of Chometz – Monday night Shiur (03/30/26)

Chometz Free

The Mitzvah to Rid Oneself of Possessing Chometz during Pesach

פ’ בא פרק י”ב פסוק טו 

שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֚ךְ בַּיּ֣וֹם הָרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כׇּל־אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָרִאשֹׁ֖ן עַד־י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

פ’ בא פרק י”ב פסוק יט

שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י׀ כׇּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ׃

פ’ בא פרק י”ג פסוק ז

מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכׇל־גְּבֻלֶֽךָ׃

רמב״ם ספר המצוות מצוות עשה קנ״ו

היא שצונו לבער חמץ מבתינו ביום ארבעה עשר מניסן וזו היא מצות השבתת שאור. והוא אמרו יתברך ״אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם״ (שמות י״ב:ט״ו).

רמב”ם חמץ ומצה פרק א הלכה ב 

החמץ בפסח אסור בהנייה, שנאמר ״ולא יאכל חמץ״ (שמות י״ג:ג׳), לא יהיה בו היתר אכילה. והמניח חמץ ברשותו בפסח, אף על פי שלא אכלו, עובר בשני לאוין, שנאמר ״לא יראה לך שאור בכל גבולך״ (שמות י״ג:ז׳), ונאמר ״שאור לא ימצא בבתיכם״ (שמות י״ב:י״ט). ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמצין אחד הוא:

When does the Mitzvah of תשביתו have to be performed?

Learn the מנחת חינוך מצוה ט׳

https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14093&st=&pgnum=44

I paraphrased part of it below but best to learn the whole piece inside

מנחת חינוך מצוה ט׳- חקירה בדין של תשביתו 

(א) להסיר כל חמץ וכו׳… והנה לכאורה יש ספק אם המ״ע הוא שיהא החמץ מושבת ואם יש לו חמץ חוץ מה שעובר על ל״ת דב״י וב״י עובר עוד על העשה ואם אין לו חמץ א״ע בלאו וגם המ״ע מקיים בשוא״ת כמו בשבת ויום טוב איכא עשה דשבתון בעשיית מלאכה ואם עבר ועשה מלאכה עובר בעשה ולא תעשה ואם לא עשה מלאכה חוץ מה שלא עבר על הלאו קיים גם כן מ״ע דשבתון וה״נ עיקר המצוה כאן שלא יהי׳ החמץ ברשותו והוא מושבת מרשותו כמו המ״ע דשבתון……

או דילמא דמצוה עליו בקום ועשה דישבית החמץ ואם אין לו חמץ לא קיים העשה כמו מי שא״ל ד׳ כנפות נהי דא״ע מכל מקום לא קיים המצוה ה״נ ג״כ כמו התם דמצוה עליו לקנות טלית וכדי לקיים מצות השי״ת ה״נ מצוה לחזור שיהי׳ לו חמץ קודם פסח ויבער אותו בי״ד כדי לקיים מ״ע בקו״ע.
What are the Nafka Minah’s between the two understandings?

Review גמרא דף ד: “בביטול בעלמא סגי (twelve lines from top of the Amud) until the two dots.

https://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=4&daf=4b&format=pdf

Learn רש'”י דף ד: “בביטול בעלמא

According to Rashi, what does Bitul accomplish? How?

Learn תוס’ דף ד: “מדאורייתא

Clarify the two questions Tosfos asks on Rashi. 

According to Tosfos, what does Bitul accomplish? How?

Learn the רמב”ן who answers both questions.

רמב”ן דף ד עמוד ב

ומה שהקשו רבותינו הצרפתים ז״ל מדדרשינן אך חלק בתשביתו אינה קושיא דכי אמרת נמי תבעירו היאך צוה לבער אחר חצות והלא בשעת ביעורו כבר עבר עליו אלא שיהא מבוער או מבוטל בחצות קאמר רחמנא.

וכן מה שהקשו מדברי ר׳ עקיבא מצינו הבערה שהיא אב מלאכה אינה קושיא דאטו ביעור לאו דאורייתא היא אלא כל שמבער ודאי משבית הוא דהכי קאמר רחמנא שיהא שאור בטל מבתיכם ואין ביטול בידים אלא שריפה ומדלא כתיב תשרופו ש״מ ביטול בפה נמי ביטול הוא מיהו קרא ודאי בחול כתי׳ בזמן שאתה יכול לבערו אף בידים ועוד דאי ביום הראשון תשביתו (שאם) ביום טוב הוא על כרחין תשביתו בשריפה הוא דהא אחר זמן איסורו הוא שכבר נאסר מתחלת הלילה ואין דינו אלא בשריפה דגמרי׳ מנותר כדברי רבי יהודה וביטול דפה לאחר איסורו לאו כלום הוא דלאו ברשותי׳ קאי ולא מצי מבטל ליה אלא על כרחין ביום טוב אין תשביתו אלא תבטלו אותו מן העולם בשריפה אבל קודם זמן איסורו ביטולו בדבור בעלמא נמי הוא שכולן ביטול הן והיינו נמי לישנא דגמ׳ דקאמ׳ תשביתו השבתתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכל שמבער ודאי משבית הוא. ובירושלמי אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בבל יראה ובל ימצא ואי זו זו שריפה.

Note how the Minchas Chinuch explains the Machlokes between Rashi & Tosfos 

How do we conclude?

איך פסקינן להלכה?

ע’ שולחן אורח – רמ”א ס’ תמ”ה סע’ א 

כֵּיצַד בִּעוּר חָמֵץ, שׂוֹרְפוֹ אוֹ פּוֹרְרוֹ וְזוֹרֶה לָרוּחַ אוֹ זוֹרְקוֹ לַיָּם. וְאִם הָיָה הֶחָמֵץ קָשֶׁה וְאֵין הַיָּם מְחַתְּכוֹ בִּמְהֵרָה, הֲרֵי זֶה מְפָרְרוֹ וְאַחַר כָּךְ זוֹרְקוֹ לַיָּם. {הַגָּה: וְהַמִּנְהָג לְשָׂרְפוֹ. וְטוֹב לְשָׂרְפוֹ בַּיּוֹם דּוּמְיָא דְּנוֹתָר שֶׁהָיָה נִשְׂרָף בַּיּוֹם (דִּבְרֵי עַצְמוֹ), אַךְ אִם רוֹצֶה לְשָׂרְפוֹ מִיָּד אַחַר הַבְּדִיקָה כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגְרְרֶנּוּ חֻלְדָּה, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ״ג וְכָל בּוֹ).

וע’ משנה ברורה ס”ק ח

הרשות בידו – ואפ״ה מתקיים מצות תשביתו בזמנו שמשלשים יום ואילך קודם הפסח חל עליו חובת ביעור:

קובץ הלכות פסח פרק א סע’ ד & פרק ט סע’ א Learn

with the footnotes