Very quickly review the second case of the משנה דף קלט: “נותנין starting with – ומסננין את היין בסודרין ובכפיפה מצרית
And the גמרא דף קלט: “ובכפיפה מצרית (two dots in middle of the wide lines) until the bottom of the Amud
Questions:
Why is it permitted to pour off בנחת?
What is the Gemara answer as to why it is permitted even filtering out the droplets?
See רש'”י “ניצוצות explains the reason is as Rav Pappa discarded the dregs with the liquid and did not attempt to pull out the drops of liquid stuck in the dregs.
See רי”ף who has a different Girsa in the case
Review the ב”ח ס’ שי”ט אות ט who explains the נפקא מינה between our Girsa and the Girsa of the Rif
Learn שולחן ערוך ס’ שי”ט סע’ יג-יד
Learn מגן אברהם ס”ק טו
And the משנה ברורה ס”ק נה
Is it permitted to pour orange juice with ice cubes from a pitcher which has a slotted spout that holds back the ice cubes?
When does the Mitzvah of תשביתו have to be performed?
Yesterday we learnt the chakira of the מנחת חינוך מצוה ט׳ whether the mitzvah of תשביתו is for the Chometz to be negated or for person to do an action of destroying the Chometz
(י) אינו צריך לבער – ומ״מ נכון לינהג שלא להוציא כל חמצו הנשאר לו בנתינתו לעכו״ם ולקיים מצות השבתה בשעה ששית בפירורים שמניח לשורפם שהפירורים נשבתים ועומדים ואפילו מניחם אינו עובר בבל יראה אלא יניח מחמצו לכל הפחות כזית כדי לקיים מצות תשביתו כתיקונה [בית מאיר וכ״כ בח״א ובחמד משה]:
היא שצונו לבער חמץ מבתינו ביום ארבעה עשר מניסן וזו היא מצות השבתת שאור. והוא אמרו יתברך ״אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם״ (שמות י״ב:ט״ו).
רמב”ם חמץ ומצה פרק א הלכה ב
החמץ בפסח אסור בהנייה, שנאמר ״ולא יאכל חמץ״ (שמות י״ג:ג׳), לא יהיה בו היתר אכילה. והמניח חמץ ברשותו בפסח, אף על פי שלא אכלו, עובר בשני לאוין, שנאמר ״לא יראה לך שאור בכל גבולך״ (שמות י״ג:ז׳), ונאמר ״שאור לא ימצא בבתיכם״ (שמות י״ב:י״ט). ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמצין אחד הוא:
When does the Mitzvah of תשביתו have to be performed?
I paraphrased part of it below but best to learn the whole piece inside
מנחת חינוך מצוה ט׳- חקירה בדין של תשביתו
(א) להסיר כל חמץ וכו׳…והנה לכאורה יש ספק אם המ״ע הוא שיהא החמץ מושבת ואם יש לו חמץ חוץ מה שעובר על ל״ת דב״י וב״י עובר עוד על העשה ואם אין לו חמץ א״ע בלאו וגם המ״ע מקיים בשוא״ת כמו בשבת ויום טוב איכא עשה דשבתון בעשיית מלאכה ואם עבר ועשה מלאכה עובר בעשה ולא תעשה ואם לא עשה מלאכה חוץ מה שלא עבר על הלאו קיים גם כן מ״ע דשבתון וה״נ עיקר המצוה כאן שלא יהי׳ החמץ ברשותו והוא מושבת מרשותו כמו המ״ע דשבתון……
או דילמא דמצוה עליו בקום ועשה דישבית החמץ ואם אין לו חמץ לא קיים העשה כמו מי שא״ל ד׳ כנפות נהי דא״ע מכל מקום לא קיים המצוה ה״נ ג״כ כמו התם דמצוה עליו לקנות טלית וכדי לקיים מצות השי״ת ה״נ מצוה לחזור שיהי׳ לו חמץ קודם פסח ויבער אותו בי״ד כדי לקיים מ״ע בקו״ע. What are the Nafka Minah’s between the two understandings?
Review גמרא דף ד: “בביטול בעלמא סגי (twelve lines from top of the Amud) until the two dots.
According to Rashi, what does Bitul accomplish? How?
Learn תוס’ דף ד: “מדאורייתא
Clarify the two questions Tosfos asks on Rashi.
According to Tosfos, what does Bitul accomplish? How?
Learn the רמב”ן who answers both questions.
רמב”ן דף ד עמוד ב
ומה שהקשו רבותינו הצרפתים ז״ל מדדרשינן אך חלק בתשביתו אינה קושיא דכי אמרת נמי תבעירו היאך צוה לבער אחר חצות והלא בשעת ביעורו כבר עבר עליו אלא שיהא מבוער או מבוטל בחצות קאמר רחמנא.
וכן מה שהקשו מדברי ר׳ עקיבא מצינו הבערה שהיא אב מלאכה אינה קושיא דאטו ביעור לאו דאורייתא היא אלא כל שמבער ודאי משבית הוא דהכי קאמר רחמנא שיהא שאור בטל מבתיכם ואין ביטול בידים אלא שריפה ומדלא כתיב תשרופו ש״מ ביטול בפה נמי ביטול הוא מיהו קרא ודאי בחול כתי׳ בזמן שאתה יכול לבערו אף בידים ועוד דאי ביום הראשון תשביתו (שאם) ביום טוב הוא על כרחין תשביתו בשריפה הוא דהא אחר זמן איסורו הוא שכבר נאסר מתחלת הלילה ואין דינו אלא בשריפה דגמרי׳ מנותר כדברי רבי יהודה וביטול דפה לאחר איסורו לאו כלום הוא דלאו ברשותי׳ קאי ולא מצי מבטל ליה אלא על כרחין ביום טוב אין תשביתו אלא תבטלו אותו מן העולם בשריפה אבל קודם זמן איסורו ביטולו בדבור בעלמא נמי הוא שכולן ביטול הן והיינו נמי לישנא דגמ׳ דקאמ׳ תשביתו השבתתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכל שמבער ודאי משבית הוא. ובירושלמי אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בבל יראה ובל ימצא ואי זו זו שריפה.
Note how the Minchas Chinuch explains the Machlokes between Rashi & Tosfos
היא שצונו לבער חמץ מבתינו ביום ארבעה עשר מניסן וזו היא מצות השבתת שאור. והוא אמרו יתברך ״אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם״ (שמות י״ב:ט״ו).
רמב”ם חמץ ומצה פרק א הלכה ב
החמץ בפסח אסור בהנייה, שנאמר ״ולא יאכל חמץ״ (שמות י״ג:ג׳), לא יהיה בו היתר אכילה. והמניח חמץ ברשותו בפסח, אף על פי שלא אכלו, עובר בשני לאוין, שנאמר ״לא יראה לך שאור בכל גבולך״ (שמות י״ג:ז׳), ונאמר ״שאור לא ימצא בבתיכם״ (שמות י״ב:י״ט). ואיסור החמץ ואיסור השאור שבו מחמצין אחד הוא:
When does the Mitzvah of תשביתו have to be performed?
I paraphrased part of it below but best to learn the whole piece inside
מנחת חינוך מצוה ט׳- חקירה בדין של תשביתו
(א) להסיר כל חמץ וכו׳…והנה לכאורה יש ספק אם המ״ע הוא שיהא החמץ מושבת ואם יש לו חמץ חוץ מה שעובר על ל״ת דב״י וב״י עובר עוד על העשה ואם אין לו חמץ א״ע בלאו וגם המ״ע מקיים בשוא״ת כמו בשבת ויום טוב איכא עשה דשבתון בעשיית מלאכה ואם עבר ועשה מלאכה עובר בעשה ולא תעשה ואם לא עשה מלאכה חוץ מה שלא עבר על הלאו קיים גם כן מ״ע דשבתון וה״נ עיקר המצוה כאן שלא יהי׳ החמץ ברשותו והוא מושבת מרשותו כמו המ״ע דשבתון……
או דילמא דמצוה עליו בקום ועשה דישבית החמץ ואם אין לו חמץ לא קיים העשה כמו מי שא״ל ד׳ כנפות נהי דא״ע מכל מקום לא קיים המצוה ה״נ ג״כ כמו התם דמצוה עליו לקנות טלית וכדי לקיים מצות השי״ת ה״נ מצוה לחזור שיהי׳ לו חמץ קודם פסח ויבער אותו בי״ד כדי לקיים מ״ע בקו״ע. What are the Nafka Minah’s between the two understandings?
Review גמרא דף ד: “בביטול בעלמא סגי (twelve lines from top of the Amud) until the two dots.
According to Rashi, what does Bitul accomplish? How?
Learn תוס’ דף ד: “מדאורייתא
Clarify the two questions Tosfos asks on Rashi.
According to Tosfos, what does Bitul accomplish? How?
Learn the רמב”ן who answers both questions.
רמב”ן דף ד עמוד ב
ומה שהקשו רבותינו הצרפתים ז״ל מדדרשינן אך חלק בתשביתו אינה קושיא דכי אמרת נמי תבעירו היאך צוה לבער אחר חצות והלא בשעת ביעורו כבר עבר עליו אלא שיהא מבוער או מבוטל בחצות קאמר רחמנא.
וכן מה שהקשו מדברי ר׳ עקיבא מצינו הבערה שהיא אב מלאכה אינה קושיא דאטו ביעור לאו דאורייתא היא אלא כל שמבער ודאי משבית הוא דהכי קאמר רחמנא שיהא שאור בטל מבתיכם ואין ביטול בידים אלא שריפה ומדלא כתיב תשרופו ש״מ ביטול בפה נמי ביטול הוא מיהו קרא ודאי בחול כתי׳ בזמן שאתה יכול לבערו אף בידים ועוד דאי ביום הראשון תשביתו (שאם) ביום טוב הוא על כרחין תשביתו בשריפה הוא דהא אחר זמן איסורו הוא שכבר נאסר מתחלת הלילה ואין דינו אלא בשריפה דגמרי׳ מנותר כדברי רבי יהודה וביטול דפה לאחר איסורו לאו כלום הוא דלאו ברשותי׳ קאי ולא מצי מבטל ליה אלא על כרחין ביום טוב אין תשביתו אלא תבטלו אותו מן העולם בשריפה אבל קודם זמן איסורו ביטולו בדבור בעלמא נמי הוא שכולן ביטול הן והיינו נמי לישנא דגמ׳ דקאמ׳ תשביתו השבתתו בכל דבר שאתה יכול להשביתו וכל שמבער ודאי משבית הוא. ובירושלמי אומר תשביתו שאור מבתיכם דבר שהוא בבל יראה ובל ימצא ואי זו זו שריפה.
Note how the Minchas Chinuch explains the Machlokes between Rashi & Tosfos
In what manner is it permitted to remove bones from fish or chicken?
Quickly review ט”ז ס’ ש”כ ס”ק ב who says the Shulchan Aruch ruling that one may suck the juice out of a grape in Shabbos and is not in violation from melacha of Dosh is based on same reason that the שולחן ערוך ס’ שי”ט סע’ ט”ז it is permitted to drink water that has bugs through a cloth.
Major Questions:
How can we compare and learn Halacha of Borer from Dosh?
How can we apply the permission of שעת אכילה to Dosh as it’s an exclusion specifically in the melacha of Borrer?
Learn פרי מגדים משבצות זהב ס’ ש”כ ס”ק ב
Does removing bones from fish or chicken have the same permission as removing peels from fruits and vegetables?
